פרשת "מקץ" - מחשבות שבלב
תשנ"ז
בני האדם בעולם המודרני טרודים בעסקיהם מרבית שעות העירות. הזמן נתפס כערך חשוב, שכנראה צריך לנצלו ואנו רצים ומתרוצצים. משום כך, כפי הנראה, דאג בורא עולם לכפות עלינו מספר שעות שיההובתוכם גם כשעה עד שעתיים וחצי של חלימה.
אפשר למעשה להשוות את המוח החולם לבמאי קולנוע סוריאליבטי, פוסט-מודרניסטי, המקליט מחיי היום יום דברים הראויים לתשומת לב אחרת, בשפה שונה, שפת הסמלים.
מרבית חלומותינו אינם מצייתים לחוקי ההגיון השולטים במחשבתינו בזמן ערות: מושגי החלל והזמן נשמטים, אנשים מתים נראים חיים, אנו מהרהרים במאורעות ובאנשים שלא עלו במחשבתנו שנים, לעתים צופים במראות מופלאים ומתמלאים אושר אך לעתים - אימה נוראה.
פרעה חולם חלום והכתוב אומר: "ויהי בבוקר ותפעם רוחו". זו כנראה הסיבה שהחלום היה בבחינת חידה לאדם. בכל הדורות היו מוכנים להשקיע מאמץ רב למציאת משמעות מיוחדת לחלום ולפענחו.
עדות לכך הם ספרי ההדרכה לפתרון חלומות ומעמדם הרם של אנשים שנשאו בתפקידי פותרי חלומות.
בתלמוד מסופר על 24 פותרי חלומות שהיו בירושלים (לפני חורבן בית שני) והיה להם, כפי הנראה, לפחות בעיני העם מעמד מיוחד, שכן טרח מי שטרח ומנה את מספרם. הם היוו מעין איגוד מקצועי נוסח בעלי המקצועות החופשיים בימינו (הפסיכולוג הקליני, הפסיכותרפיסט).
ארטימידורוס, שחי ביוון ובאיטליה במאה השניה לספירה, כתב ספר עב כרס שנקרא אוניקריטיקה - כלומר ביקורת החלום. ספר שערוך כמילון בו אוסף סימנים וסמלים לפתרון חלומות.
אריטימודורוס אף מציע לשים לב במיוחד לחלומות החוזרים ונשנים, כי להם יש משמעות מיוחדת עבור החולם. רעיון זה מופיע כבר בפרשה הנוכחית: "ועל הישנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר האלוהים לעשותו" (פרק מא', פסוק לב'). בלשון ימינו היינו אומרים, כי החלום מופיע שוב כדי שהחולם יקלוט את המסר.
ואכן ההשקפה השלטת בעת העתיקה בכל המזרח הקרוב רואה את החלום מחוץ לחולם, כהודעה ממרומים. ניתן לומר, שזוהי תפיסה חיצונית סבילה. לעומתה במזרח הרחוק העתיק, אנו מוצאים גישות חיצוניות פעילות להבנת מהות החלום: שם הניחו שהחלום מושג ע"י השתתפות פעילה של החולם בהשגת חווית החלום, אם כי מקור החוויות מחוץ לאדם (בתופעות הטבע, בקוסמוס).
בניגוד לעולם העתיק, התפתחה ביהדות מראשיתה גישה פנימית להבנת מהות החלום. מקורו של החלום בנפש האדם פנימה ובכך הוא דומה לגישה המודרנית.
את החלומות בתנ"ך ניתן לחלק לשני סוגים: חלומות נבואה וחלומות של סיפוק משאלה (חלומות סתם).
חלומות נבואה
במקומות רבים מסופר על חלומות נבואה. לא נאמר לנו במדויק כיצד יודע החולם שאכן חלום נבואה חלם, אך מעיון במקורות רבים מתברר שכאשר החלום נבואי - הדבר ברור בהחלט לחולם.
אבימלך - חולם חלום אזהרה, אין הוא מפקפק בו ומיד נוהג לפיו (בראשית, כ' ,ג'-ז').כך גם לבן הארמי (לא', כד'). כפי הנראה, קשורה ידיעה עצמית זו במצב רוח מיוחד או הרגשה אמוציונלית : על יעקב נאמר "וייקץ יעקב משנתו. ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה"(בראשית, כח', טז'-יז'). חלום אברהם מתואר: "ותרדמה נפלה על אברהם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו" (בראשית, טו', כב'). ועל סריסי פרעה נכתב שבהתעוררן ראה יוסף כי "הנה זועפים" והוא שואל אותם: "מדוע פניכם רעים היום" (בראשית, מ', ו'-ז').
מסתבר אם כן, שלדעת התורה החלום הנבואי אפוף תחושה אמוציונלית שונה שאינה משאירה לחולם ספק כי החלום נבואי אך השומעים מטילים ספק בכך. אחי יוסף לא האמינו לחלומו הנבואי וראו בכך התרברבות בלבד. גם אביו פקפק בדבר וכלפי חוץ גוער בו, אך בתוכי נפשו הוא זוכר את הדבר (בראשית, לז', ז'-יא').
בספר במדבר פרק יב' מובהר בצורה חד משמעית היחס בין החלום והנבואה. מודגשת שם ההבחנה בין נבואה של כל הנביאים לעומת החזיון החד-פעמי של נבואת משה. מהכתוב שם מתברר שרק משה יכול היה מתוך גודל מעלתו הרוחנית, לקבל השראת רוח הנבואה בעירות, ואילו יתר הנביאים - רק בחלום.
חלומות שאינם חלומות נבואה נחשבים כיצירה עצמית של החולם, מעין סיפוק ברמה דמיונית של צרכים ומשאלות שאינם באים לסיפוקם בעירות. בוודאי תתמהו על כך ותראו בדברי "פרויד-יזציה" של התנ"ך, אך כיצד יש להבין את התמרמרותם של אחי יוסף: "בעל החלומות הלזה....".
אם החלום אינו יצירה של החולם - מה הטעם לגעור ביוסף? מכאן שיעקב והאחים הניחו שחלום יום-יומי הוא זה, ואינו חלום נבואי, אך מתייחס לסיפוק מאוויו של יוסף הגרנדיוזי.
מהתבטאותו של ישעיהו הנביא ניתן ללמד על עמדת התנ"ך לחלומות באופן ברור שאינו משאיר כל מקום שאינו משאיר כל מקום לספק: "והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ונפשו רעבה, וכאשר יחלום בצמא והנה שותה והקיץ והנה עייף ונפשו שוקקה" (ישעיהו, כט' ,ח').
יש כמובן לומר הרבה על חלומות בספרים חיצוניים ובתלמוד-אך קצרה היריעה. אומר רק זאת: "אמר ר' בירים - 24 פותרי חלומות היו בירושלים. פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה- וכולם נתקיימו בי". במילים אחרות, הגישה הרווחת בקרב חכמי התלמוד היא, שהחלום משקף את הרהוריו ודאגותיו של החולם, לפעמים משתקפים גם מאמציו של החולם למצוא פתרון לבעיותיו. הם התייחסו לחלומות כמכשיר עזר להסקת מסקנות ולקבלת החלטות, אך בשום פנים לא ראו את החלום כמחייב קבלת מסקנה, אלא כנתון לשיקול דעת נוסף בעירות.
אחזור לתקופה המודרנית, אגיד כמה מילים על פרויד, מגדולי הדמויות של המאה העשרים, שפיתח מדע הומינסטי חדש. בתגליותיו הביא פרויד לעולם הגדרה חדשה של גורל האדם, מפני שנתן בידו את האמצעים להבין קשיים ומעצורים שקודם לכן נחשבו חסרי מרפא בעיקר דרך גילויו את הלא-מודע. בספרו "פשר החלומות" (1900), מנתח פרויד חלומות של עצמו ומתוך מסע זה בתוך האני שלו הוא מפתח תיאוריה שעיקרה שלעיתים קרובות בקונפליקט. פרידריך גרינפילד בספרו "נביאים מבלי כבוד", מדגיש שלא מעט מחלומותיו של פרויד עסקו באי-הנחת שבהוויתו היהודית של אדם בעולם נוכרי, אך בעיקרו מדבר פרויד על מילוי משאלה, החששות ממילויה והצנזרה שמתבאטת במוזרות של החלום. יש בחלום, איפוא, משהו מהיכולת להיפגש בתודעתנו עם משהו נוסף, משהו מעבר למה שנוכל להשיג בחושים ובשכל בשעת העירות, מימד נוסף עשיר, ציורי.
נשאלת השאלה - לשם מה הטירחה, להתאמץ ולהבין את שפת החלום והאם לא עדיף להשקיע בחשיבה ישירה ורציונלית?
כבר התלמוד אומר: חלומות שלא נפתרו כאיגרות שלא נקראו, היינו זהו אמצעי תקשורת חשוב מעצמנו ואל עצמנו.
יתרה מזו, לדעתי המחיר ששילמה התרבות האנושית המודרנית היא שאיבדה את היכולת להיות קשוב ל"מחשבות הלב" (כמו האינדיאנים שחושבים בליבם). בתרבותנו לא זו בלבד שאנחנו מאמנים את ילדנו לחשוב בראשיהם, אלא שאנחנו בדרך כלל אומרים להם: "תהיה הגיוני...". ברוב המקרים אנו מתייחסים בחוסר אמון עמוק לתחושות והרגשות, חוששים שמא ישתלטו על חיינו אם רק נניח להם לזרום באין מפריע.
האמת היא אחרת: הקשבה לשפת הלב רק מבטיחה חיים שלמים יותר, עשירים יותר. החלומות הם אחד האמצעים, הם מפענחים רבי עוצמה של כשרונות חבויים, של כוחות יצירה בלתי צפויים, של שאלות המחפשות פתרונן בתוכנו.
וכקוריוז: בלילה שבו התחלתי לכתוב את הדרשה חלמתי חלום:
אני נמצאת בבית תפילה, עם קישוטים וסממנים נוצרים דווקא, אך אני מבינה שזה מקום מסורתי, והמלווה מראה לי כל מיני ארגזים שנפתחים.
לא אכנס לפרשנות עמוקה – אך יתכן שהמיזוג שאני ניסיתי לעשות בתוכי בין הגישה המודרנית והפרשה שלפנינו, המסורת, פותחת פתח לעוד הרבה ארגזים.