דרך כל בשר
ינואר, 2007
רגיעה זמנית, המחלה וגם המלחמה כבר לא בחזית, החוויות מתרחקות מהאישי לכלל הרהור אקזיסטנציאלי, דיאלקטיקה בין שימור וזמניות, בין יצריות ויצירה. "חתונת הדמים" מן התקופה הראשונה הופכת לחתונה חמוצה ומוחמצת (עם ציטוט המחזה "אשכבה" מאת חנוך לוין") או לחתונה אידילית ומיופייפת מנייר ועל הנייר.
כשהקמנו את התערוכה הגיע אחד השומרים, התבונן בעבודות שקראתי להן "דרך כל בשר" ואמר: "הו, זה של קצב !". ואז הוא ממשיך ואומר : "זה החלק שאני הכי אוהב", ומצביע על הבליטה התחתונה. אז, במשך דקות ארוכות הוא מסביר לנו כיצד יש לטפל בחלק הזה: "להוסיף יין טוסקני 2000, חלילה לא יין אחר". "למרינדה?" אני שואלת כמבינה והוא מזדעזע: "לא , לא מרינדה. יין, יין טוסקני, לעטוף בנייר כסף, להוסיף רוזמרין, להשאיר לשמונה שעות... ורק אחר כך לתנור. ואחר כך, להוסיף, לא כל כך כשרות, סלט יווני, פרמזן ותפוח עץ, ומוסיקה - מוצרט". "ואשה?" שואלת איה... והוא מצביע בחיוך על העבודה "כלה על הנייר".