דבורה פלורסהיים

 

מרחב מעברי: מדרך המלך ללא-מודע לאי- דרך; מפירוש החלום לחשיבה חולמת

 

גרסה ראשונית של המאמר הוצגה בכנס "בשבח החלום, בסבך החלום- פשר החלום מאה שנים אחרי" של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, 2011.

 

 

מאז תיאור החלום כדרך המלך ללא-מודע אנו, המטפלים, שוגים לעיתים באשליה באשר ליכולת לשלנו להבין באמת את נפש האחר תוך הליכה בדרכים סלולות. נראה שכבר פרויד, בהציעו למטפל "תשומת-לב מרחפת ואחידה" או בהשוותו את החלום לפסיכוזה, מרמז שצריך המטפל להיות בהוויה אחרת כדי לצאת למסע משותף עם המטופל במרחבים לא נודעים לשניהם ואצל שניהם. מושגים כמו "ללא זיכרון או תשוקה", "reverie" (ביון), "talking as dreaming" (אוגדן), מרחב משחקי (ויניקוט), Lying fallow (מסוד חאן), "החולם שמבין את החלום" (גרוטשטיין), "חלימה כחשיבה שאינה יודעת שהיא חושבת" (פונטליס) - כולם מייצגים את התנועה שהתרחשה בפסיכואנליזה מתפיסת החלום ופירושו כדרך המלך ללא מודע לעבר מפגש משותף בין הלא מודע של המטופל והמטפל באי-דרך ליצירת חלימה ולחלימה משותפת. 

 

בדרכו הפיוטית מיטיב פונטליס לתאר את המשאלה ל"חשיבה חולמת": "אולי אנו צריכים להתחבר לחשיבת-יום חולמת, לא חולמנית, שתשאב מן החלום את הכוח להיות בלתי שקולה, בלתי הולמת? שתתקדם על אף הסיכונים, באין ספור שבילים המתכנסים בסופו של דבר אל נקודת אור אחת?".

 

לשם כך, נחוצים למטפל כמו לאמן, תנאים רגשיים אחדים כגון יכולת לשאת את החסר, ללכת לאיבוד, לשאת את חרדת אי הידיעה ואולי ללמוד מהאמנות כיצד להתקרב לאיזור הדמדומים.