"אהבה מקודשת בדם"
השתכנות המוות בחברה הישראלית – יחסי ביות, רעות ואינטימיות
בעקבות התערוכה "שלובי זרוע"-על מוטיב המוות והקבורה בחברה הישראלית- ודיון בערב יום הזכרון לחללי צה"ל בהשתתפות : טלי תמיר, אוצרת התערוכה, ד"ר עידית זרטל, פרופ. חנן חבר , פרופ. משה צוקרמן והפסיכולוגית הקלינית דבורה פלורסהיים
כותרת הדיון בערב זה, ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, אינה רק מציגה שאלה, אלא בעצם ניסוחה יש בה אמירה: ביות, רעות ואינטימיות- מתקשרות באסוציאציה מיידית לחיים, חום, אהבה ותשוקה. יש בה בכותרת אמירה על היחסים המוזרים, אולי המורבידיים של החברה הישראלית לדבר המורבידי מכל: ארץ שבה דור אחרי דור הורים שוכלים את בניהם, ילדים את הוריהם, בנות את אהוביהן.
אנו חיים בחברה טראומטית ופוסט-טראומטית על מאפייניה הפסיכולוגים, חברה שזקניה חוו השמדה, המתבגרים שלה בשיא חייהם, בשיא הליבידו - בסכנת מוות; חברה שבה פיגועי התאבדות מוחקים משפחות שלמות; חברה שיש עליה איום בנשק בלתי קונבנציונלי, שאף הוא מחזיר אותה באופן פסיכולוגי לפחדי השמדה טוטליים - מוות שאי אפשר לשאתו. החויות הללו שנמשכות ללא מרחב עיבוד ועיכול מצטברות בתוכנו, נחתמות בעור ומועברות מדור לדור בהרצאה זו אדון באופן מיוחד בהשפעת חיים בצל המוות על הצעיר הישראלי המתבגר שאימץ לו את הביטויים רבי המשמעות "חבל על הזמן" ו"אהבה מקודשת בדם" כדי לבטא את שני הקצוות - הארוס והטנטוס.
אדגים את הרהורי בדוגמאות מתוך הספרות, האמנות הפלסטית ומתוך סרטים.